עוגיות שקדים דקיקות | רעפים של זהב

יש את הימים האלה שמתחשק משהו מתוק ליד הקפה,
אבל מתוק שהוא באמת homemade. כזה שאופים בבית וטועמים ישר מהתבנית עוד לפני שהעוגיות מתקררות.
כאלה הן עוגיות שקדים – דקיקות ואלגנטיות – בלי טיפת גלוטן או שומן.
הבשורה הנהדרת היא: לא צריך הכנות מיוחדות!
ארבעה חומרי גלם בלבד,
חמש דקות ערבוב,
חמש עשרה דקות אפייה
ועונג צרוף.

עוגיות שקדים דקיקות – קריספיות, עדינות ושבריריות,  עם טעם משובח. זו הגרסה שלי לפלורנטינים – מהירה ופשוטה.
הפעם אני שוברת בגדול את המיתוס שאומר שכדי לקבל מאפה טוב צריך לעבוד קשה.
הפעם יהיה מהר יותר לאפות  בבית מאשר לקפוץ לסופר,
אז תנסו עוגיות שקדים דקיקות ותראו כמה הן טעימות, לגמרי ה-עוגיות לאמצע השבוע.
ואם אתם רוצים לפנק מישהו, ארזו אותן בצלופן עדין עם סרט פשתן יפה ותגישו אותן כשי.
והכי כיף להגיש אותן כהפתעה גם בפסח כי הן נטולות קמח
אפשר תמיד לוותר על תוספת התפוז המגורר ובמקומו להוסיף 3 כפות שברי שוקולד מריר או שברי קקאו קראנצ'ים.

עוגיות שקדים דקיקות כאלו מתאימות לסיום ארוחה עם אספרסו בצד וגם סתם להתפנק על קפה של חמש.

המלצה שלי:
1. כשאופים עוגיות משך זמן האפייה קריטי במיוחד להצלחתן. לאחר ניסיון אחד תדעו איך זה עובד אצלכם בתנור (הזמן שלי הוא בגדר המלצה)
2. אני קונה אגוזים ושקדים בחנות מוכרת, שם אני בטוחה שהמוצרים טריים. הטריות חשובה במיוחד ובעיקר לטעם. אני אוהבת לשמור את השקדים (האגוזים וכו') במקפיא עד לאפייה.
3 .לאחר צינון העוגיות, הכניסו אותן לקופסא סגורה היטב, כך הן ישמרו טריות עד שבוע

עוגיות שקדים דקיקות

מצרכים:
2 חלבונים בטמפרטורת החדר
100 גר אבקת סוכר
1 כפית גרידת תפוז, או לימון (לא חייב, אפשר לוותר)
3 כוסות שקדים מולבנים (לא אפויים)

אופן הכנה:
1.מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים 3 תבניות בנייר אפייה
2.מכניסים לקערה את החלבונים וטורפים קלות, מוסיפים את אבקת הסוכר וגרידת התפוז ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה
3.מוסיפים  לתערובת את השקדים ומערבבים בעדינות (בלי לשבור את השקדים) כך שכול השקדים יכוסו
4. מניחים בעזרת כף תלוליות קטנות מהתערובת על התבנית המרופדת ומשטחים לעיגול דק מאוד. חשוב להשאיר מרווחים בין העוגיות
5. אופים כ-15-20 דקות עד להזהבה. מצננים היטב ומשחרים את העוגיות בזהירות, שומרים בצנצנת אטומה
כשהעוגיות מתקררות הן הופכות קשות וקריספיות

צילום: כפיר חרבי

פורסם לראשונה במגזין "לאשה"